מי מאתנו אינו אוהב לחדש את המלתחה שלו , אם אפשר גם לרשום את זה “על העסק” אז בכלל מדובר בשמחה כפולה: גם התחדשנו וגם רשמנו הוצאה.

הוצאות הביגוד הינן הוצאות אשר אנו חייבים להוציא, לעיתים הוצאות אלו הינן משמעותיות ואנו מבקשים להכיר בהם כהוצאה עסקית ובכך להקטין את חבות המס שלנו.

לשאלה האם הוצאות הביגוד הינן הוצאות המוכרות לצרכי מס אין תשובה חד משמעית, את התשובה נחלקת ל 2 חלקים, בהתאם לנסיבות וסוג הפעילות העסקית.

מצד אחד ניתן לטעון כי אכן מדובר בהוצאה מוכרת שכן את הבגדים שאנו רוכשים אנו לובשים במהלך הפעילות העסקית שלנו והם נדרשים לנו בכדי לייצר את ההכנסה.

מצד שני, הבגדים שאנו רוכשים יכולים לשמש אותנו גם לפעילות שאינה נדרשת בייצור הכנסה, כלומר: אנו לובשים אותם גם מחוץ לשעות העבודה או מחוץ לעסק.

מהם בגדי עבודה?

הגדרת בגדי עבודה בפקודת מס הכנסה כוללת: בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצרכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:

1. ניתן לזהות באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום. כלומר: ישנו לוגו, סמל העסק המוטבע על הבגד.
2. ע”פ דין חובה על הנישום ללבוש בגד זה.

הגדרת בגדי עבודה לפי פקודת מס הכנסה מגדיר לנו 3 מצבים בהם ההחלטה האם הוצאות הביגוד יוכרו באופן מלא או חלקי:

1. ביגוד המשויך באופן מלא לעסק – כאשר נדרש מהעובד או מבעל העסק ללבוש ביגוד / מדי עבודה המשויך באופן מלא לעסק, נושאים לוגו של העסק ומשויכים באופן ברור לפעילות העסקית של העסק. הרי שהוצאות הביגוד יהיו מוכרות באופן מלא. המע”מ בגין הוצאות אלו יוכר אף הוא בשיעור מלא.
2. ביגוד שהינו הכרחי לסוג העיסוק – ישנם סוגי עיסוק אשר ע”פ דין מחייבים לבוש המשויך למקצוע. לדוגמא: גלימות לעו”ד, מדים לעובדי אבטחה, חלוקים לרופאים, סרבלים, נעלי בטיחות לעוסקים בשיפוצים ובנייה, נעליים מונעות החלקה לטבחים וכיוב’. במקרים אלו, כיוון שבעל המקצוע מחויב ללבוש בגדים אלו והנחת המוצא היא שבגדים אלו לא ישמשו אותו מחוץ לשעות הפעילות העסקית, כל ההוצאה תוכר לצרכי מס והמע”מ בגין הוצאות אלו יוכר אף הוא.
3. ביגוד יום יומי – ביגוד יום יומי הוא ביגוד אשר אינו משויך באופן מלא לעסק ואינו מחויב לבישה ע”פ דין, אולם – בעל העסק עדיין מחויב ברכישתו כחלק מעיסוקו. ניתן לומר כי ביגוד יום יומי הוא ביגוד שכולנו נדרשים ברכישתו אולם אנו יכולים להשתמש בו גם לשימוש פרטי מחוץ לשעות הפעילות העסקית. הגדרת ביגוד יום יומי כוללת: חולצות, מכנסיים, עניבות, חליפות וכיוב’. עמדת מס הכנסה בנושא ביגוד יומיומי היא שניתן להכיר ב 80% מההוצאה, המע”מ לא יוכר בסוג ביגוד זה.

אילו פרטי לבוש לא יוכרו כהוצאה?

ניתן לומר כי הפריטים הבאים לא יוכרו כהוצאה אלא אם כן ניתן להוכיח כי ההוצאה נדרשת באופן חד משמעי לסוג העיסוק : הלבשה תחתונה, בגדי ספורט, איפור, קוסמטיקה, תכשיטים, אביזרי אופנה, תיקים ( למעט תיק מחשב או מזוודת מסמכים לעו”ד), ארנקים, כובעים, משקפי ראייה, משקפי שמש, שעונים, ביגוד לילדים, וכיוב’.

לכן, בכל פעם שאתם רוכשים פריט ביגוד כלשהו ואתם רוצים שירשם כהוצאה עסקית, עצרו לשנייה ושאלו את עצמכם: האם הבגד באמת נדרש לייצור הכנסה? אני מניח שברוב המקרים אתם תדעו את התשובה.

חשוב גם לזכור כי למרות שניתן להכיר בחלק מהוצאות הביגוד, צריך תמיד לשמור על פרופורציות בין הוצאות הביגוד לסך המחזור העסקי וזאת ע”מ להימנע מבירורים ושאלות מיותרות מפקיד השומה.

אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה. תתחדשו!